השליטה הישראלית ברמת הגולן אינה טומנת בחובה "שליטה על עם אחר", ושיח זכויות האדם התופס מקום מרכזי בכל הקשור ליהודה ושומרון אינו רלוונטי לה. סוריה – אם בכלל תמשיך ותתקיים כמדינה אחת – לא תהיה כפי שהייתה. ל-27 אלף תושבי הגולן הדרוזים אשר יכולים לקבל אזרחות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, האלטרנטיבה הסורית מעולם לא נראתה הזויה יותר.
בגולן חיים כיום כ-27 אלף דרוזים, היושבים בארבעה יישובים בצפון הגולן: מסעדה, מג'דל שמס, בוקעאתא ועין קניה. כיבוש הגולן על ידי ישראל בשנת 1967 הביא עמו קבלת אחריות ושליטה על האוכלוסייה הדרוזית היושבת בחלקו הצפוני של הגולן.
עם החלת החוק הישראלי בגולן הציעה ישראל לדרוזים לקבל תעודות זהות ישראליות ולהפוך אזרחים שווי זכויות בישראל. הדרוזים קיבלו ההצעה ברגשות מעורבים – בין הרצון להיות נאמנים לישראל וליהנות מזכויות אזרח כמקובל בישראל, לבין החשש מהשלטון הסורי, שבתסריט של נסיגה ישראלית מהגולן עלול לנקום בהם על חוסר הנאמנות.
השנים הראשונות לנוכחות הישראלית ברמת הגולן התאפיינו בהקמת יישובים, בפיתוח תשתיות, ביצירת פתרונות תעסוקה, בהקמת מפעלי תעשייה ובהקמה של מבני ציבור ומוסדות דת, חינוך ותרבות. תנופת פיתוח זו כללה גם את היישובים הדרוזיים, שנהנו מפיתוח התשתיות, מהשיפור באיכות החיים וממעבר מחיים ב"מדינה מתפתחת" לחיים ב"מדינה מפותחת". בחינת ההתנהלות של מדינת ישראל במשך השנים בכל הנוגע להמשך שליטתה ברמת הגולן מסבירה את הקושי והחשש של האוכלוסייה הדרוזית בגולן להשתלב במדינת ישראל. נכונותה של ישראל לסגת מרמת הגולן והיעדר מדיניות ארוכת-טווח לביסוס ריבונות ישראלית בגולן אינם מעודדים בלשון המעטה את תושבי הרמה הדרוזים לקבל החלטה להצטרף לחברה הישראלית. הנכונות הפוליטית לסגת מהרמה, כמו גם התמיכה של חלקים בציבור הישראלי (בתקופות שונות) בנסיגה מהגולן, חידדה אצל הדרוזים את התחושה שהשליטה של ישראל בגולן קצובה בזמן והגבירה את החשש מפעולות נקם מצד המשטר הסורי ביום שאחרי נסיגה ישראלית מהגולן. מציאות זו לא אפשרה לדרוזים החיים בגולן לתמוך פומבית בישראל. יתרה מזו: היה עליהם להפגין התנגדות פעילה להמשך השליטה הישראלית. לרוב הדרוזים החיים ברמת הגולן יש קשרי משפחה בסוריה, כך שתמיכה גלויה בישראל והיעדר תמיכה גלויה בסוריה הייתה עלולה לסכן גם את קרוביהם.
בשנים האחרונות מתפתחת בקרב האוכלוסייה הדרוזית בגולן מגמה הפוכה. מלחמת האזרחים בסוריה הובילה לזינוק ניכר במספר הדרוזים תושבי הגולן שפנו לקבלת אזרחות ישראלית. מנתוני מרשם האוכלוסין וההגירה של מדינת ישראל עולה כי בשנת 2010 התאזרחו שני דרוזים בלבד; בשנת 2015 זינק המספר והוא מוערך בכמאה מתאזרחים חדשים. מינואר עד יוני 2016 השלימו את תהליך ההתאזרחות 83 תושבים דרוזים החיים בגולן. אמנם מדובר באחוז קטן מהאוכלוסייה הדרוזית בגולן, אך אי-אפשר להתעלם מהמגמה המסתמנת. חשוב לציין כי לישראל יש אינטרס אסטרטגי לעודד מגמה זו ולהרחיבה.
קיומה של אוכלוסייה דרוזית בהיקף קטן יחסית, והעובדה שישראל מוכנה להעניק לתושבי הרמה הדרוזים אזרחות ישראלית מלאה ושוויון זכויות מוחלט, מבדלים את הדיון על רמת הגולן מהדיון המתקיים זה חצי מאה על השפעות הכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון ועל משמעויותיו עבור האוכלוסייה המקומית והחברה הישראלית.
השליטה הישראלית ברמת הגולן אינה טומנת בחובה "שליטה על עם אחר", ושיח זכויות האדם התופס מקום מרכזי בכל הקשור ליהודה ושומרון אינו רלוונטי לה. סוריה – אם בכלל תמשיך ותתקיים כמדינה אחת – לא תהיה כפי שהייתה. ל-27 אלף תושבי הגולן הדרוזים אשר יכולים לקבל אזרחות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, האלטרנטיבה הסורית מעולם לא נראתה הזויה יותר.
ישראל ניצבת בפני חלון הזדמנויות היסטורי למיסוד של מערכת יחסים תקינה עם אוכלוסיית הגולן הדרוזית. אסור לממסד הישראלי להחמיץ שוב את ההזדמנות.
בשולי הדברים נציין כי הפער העצום בין מצבם של הדרוזים ברמת הגולן מול מצבם של הדרוזים בסוריה אינו בא לידי ביטוי בהתייחסות האו"ם למציאות באזור. גם בעיצומה של מלחמה עקובה מדם שגבתה מאות אלפי קורבנות, מצא האו"ם לנכון להמשיך ולגנות דווקא את היחס הישראלי לתושבים הדרוזים בגולן. כך למשל, בהודעה שפרסמה העצרת הכללית של האו"ם בדצמבר 2016 קראה העצרת למדינת ישראל –
"לחדול מלכפות אזרחות ישראלית ותעודות זהות ישראליות על האזרחים הסורים בגולן הסורי הכבוש, ומצעדי הדיכוי כנגד האוכלוסייה הכבושה בגולן הסורי".
