למרות העובדה שמדינת ישראל כבשה את הגולן במלחמת מגן ונאלצה להילחם שלוש מלחמות קיום ב-25 שנותיה הראשונות, שבכולן הייתה סוריה אחת מהמדינות התוקפות, בחר ארגון האומות המאוחדות להתמקד בגינוי שליטתה של ישראל בגולן ובה בלבד.
רכישת ריבונות בשטח באמצעות כיבושו אינה פרקטיקה מקובלת בדין הבינלאומי הנוהג שלאחר מלחמת העולם השנייה. עצם הכיבוש אינו מקנה לכובש ריבונות בשטח הנכבש ואין זה משנה מבחינת הדין הבינלאומי אם הכיבוש בוצע כמהלך תוקפני או במסגרת הגנה עצמית.
משחר ההיסטוריה נקבעה הריבונות על שטחים באמצעות כיבושים נרחבים. קו פרשת המים ביחס של הדין הבינלאומי לכיבוש עובר במלחמת העולם השנייה ובחתימה של מגילת האומות המאוחדות בשנת 1945. ככלל, מאותה עת והלאה הדין הבינלאומי אינו מכיר עוד ברכישת ריבונות כתוצאה של כיבוש.
עם זאת, יש במשפט הבינלאומי גם גישות הסובלות פרשנות קונסטרוקטיבית המאפשרת לגשר בין עקרונות משפטיים תאורטיים לבין עקרונות יסוד אחרים. לדעת נשיא בית הדין הבינלאומי לשעבר, השופט סטפן שוויבל, מדינה יכולה לכבוש שטח לשם הגנה עצמית כל עוד שטח זה הכרחי להגנתה. לדבריו, נסיגה מהשטח תתבקש רק אם וכאשר אפשר יהיה להבטיח כי האיום שבגינו נכבש השטח לא יתחדש. במילים אחרות, כל עוד נשקף איום למדינה הכובשת עקב החזרת השטח למדינה שממנה נכבש – קרי: כל עוד יש חשש שהשטח יחזור לשמש מקור איום – המדינה הכובשת רשאית להמשיך ולהחזיק בו מטעמים של הגנה עצמית.
כיבוש הגולן – מלחמת מגן
מדינת ישראל כבשה את רמת הגולן מידי סוריה לאחר שנים של התקפות בלתי-פוסקות על היישובים הסובבים את הכנרת ועל אלה הסמוכים לגבול. רמת הגולן, כנקודת שליטה אסטרטגית הייתה במשך שנים אזור שממנו איימו הסורים תדיר על מדינת ישראל ועל אתרים בעלי חשיבות אסטרטגית כמו נמל חיפה. הם אף פעלו במכוון להטיה של מקורות המים בגולן, מתוך כוונה לשבש ולשלול מישראל משאב המהווה צורך קיומי לתושבים ולחקלאות בישראל. יתרה מזו: במשך כעשרים שנות שליטתה בגולן אפשרה סוריה, כמדינה תומכת טרור, לארגוני טרור להשתמש ברמת הגולן כבסיס לייצוא ולהפעלת טרור נגד ישראל. כיבוש רמת הגולן על ידי ישראל נעשה כצעד של הגנה עצמית, שבא להבטיח את ביטחונם של מדינת ישראל ותושביה וכדי להסיר איום קיומי משמעותי.
אמנם, אבדן רמת הגולן פגע בעקרון השלמות הטריטוריאלית של סוריה, אך בהיקף זניח יחסית. השטח שכבשה ישראל ברמת הגולן אינו עולה על אחוז אחד מהטריטוריה סורית. לשם השוואה, חבל אלכסנדרטה – הנתון במחלוקת בין סוריה לטורקיה – גדול כמעט פי שלושה משטח רמת הגולן.
למרות העובדה שמדינת ישראל כבשה את הגולן במלחמת מגן ונאלצה להילחם שלוש מלחמות קיום ב-25 שנותיה הראשונות, שבכולן הייתה סוריה אחת מהמדינות התוקפות, בחר ארגון האומות המאוחדות להתמקד בגינוי שליטתה של ישראל בגולן ובה בלבד. ארגון האומות המאוחדות על מוסדותיו הוציא מתחת ידיו 235 החלטות היוצאות נגד השליטה הישראלית ברמת הגולן ובשטחי יהודה ושומרון, מתוכן 76 החלטות ספציפיות נגד שליטה ישראלית בגולן – ממוצע של כשבע החלטות בשנה, ב-35 השנים האחרונות. מקרי כיבוש אחרים בעולם כגון אלה שהיו במזרח טימור (שכיום היא כבר מדינה עצמאית), בסהרה המערבית, בצפון קפריסין, בנגורנו-קרבאך, באבחזיה ומקרים נוספים, רובם בעלי מאפיינים זהים ובעלי צידוקים חלשים בהרבה מאלה העומדים לישראל בעניין הגולן, לא קיבלו יחס דומה. חוסר העקביות של מוסדות האו"ם והדין הבינלאומי בכל הנוגע לגינוי השליטה של ישראל בגולן משתקפת גם בשימוש הנעשה בסעיף (6)49 לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסר על העברת אוכלוסייה של המדינה הכובשת לשטח שכבשה. בכל המקרים שנמנו לעיל העבירו המדינות הכובשות לשטח הכבוש היקפים ניכרים של אזרחים, גם באמצעות מתן תמריצים. בשום מקרה לא נטען כי פעולות אלה עומדות בניגוד לסעיף (6)49 לאמנת ז'נבה הרביעית – זולת נגד ישראל. בשנים האחרונות אף החל חרם על סחורה המיוצרת ברמת הגולן, ובחלק ממדינות אירופה החלו לסמן מוצרים המיוצרים ברמת הגולן. מדובר במקרה שאין לו אח ורע במאפייניו ובעוצמתו בהשוואה למקרי כיבוש אחרים.
ריבונות ישראלית היא האפשרות היחידה
קריסתה של המדינה הסורית והמתרחש בסוריה ועיראק בשש השנים האחרונות יוצרים כיום איום ביטחוני אסטרטגי נוסף. עקרון ההגנה העצמית, שבו מצדיקה ישראל את אחיזתה בגולן, אינו רק צופה פני עבר כפי שפורט לעיל אלא – וביתר שאת – חל כלפי העתיד. אם בוחנים את היקף הנזק, הנפגעים וההרוגים בסוריה ובעיראק בשנים אלה, עולה כי האזור סובל כיום מקטסטרופה הדומה בממדיה לנזק הנגרם משימוש בנשק גרעיני. מאות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים, ערים שחלקים גדולים מהן נמחקו מעל האדמה והתפרצויות שנאה שעשורים רבים יעברו בטרם תחל לדעוך. המלחמה בסוריה והעימותים האתניים הקשים ריסקו את רקמת החברה הסורית (שספק אם הייתה מלוכדת ומגובשת קודם לכן). על פי הערכות, עד אמצע שנת 2016, בתום חמש שנות מלחמה, עמד מספר ההרוגים בקרבות בסוריה על כחצי מיליון נפש. כעשרה מיליון סורים – כמחצית מאוכלוסיית המדינה – איבדו את בתיהם; כשמונה מיליון מהם נהפכו לפליטים מחוץ לגבולות ארצם. 75% מהמשק הסורי, מהתשתית המשקית והכלכלית של סוריה, חרבו או הושמדו במהלך הקרבות.
הקונפליקט האתני המתרחש בשבע השנים האחרונות בסוריה ובעיראק טען את האזור במטעני שנאה ועוינות שמבטיחים כי ישררו באזור חוסר ודאות וחוסר יציבות עוד כחצי מאה לפחות. האבדות בנפש וההשפלות הקולקטיביות במעגל המשפחתי, החמולתי והשבטי, וכן הקרע האתני והאיבה הדתית – ריסקו כולם כל מסד לחיים משותפים. מדובר באירועים משמעותיים עד כדי כך שקשה לראות כי מאמצים דיפלומטיים, רציניים ככל שיהיו, יוכלו לרפא את תוצאות הסכסוך. אלו יבואו לידי ביטוי באיבה, בתחושות נקם ובתסכול למשך שנים רבות. אין מדובר רק באירועים פנים-סוריים כי אם באירועים בעלי השלכות ביטחוניות מהותיות על מדינת ישראל: חוסר יציבות מובנה באזור מגדיל את הסיכונים להתפרצויות חוזרות ונשנות בהמשך. דומה הדבר לאזור עליו שוררת עננה של נשורת רדיואקטיבית שסכנותיה רלוונטיות לדורות.
המחשבה שאפשר יהיה לגשר על הסכסוך הדתי-שבטי עצום הממדים שחווה המזרח התיכון באמצעות תהליך פיוס מזורז היא משאלת לב שאינה מתכתבת עם המציאות באזור ותהיה בגדר מיטת סדום. ההיסטוריה רצופה דוגמאות לסכסוכים קשים שהסתיימו בתהליכי פיוס לא אופטימליים, שגרמו בהמשך להתפרצות נוספת של הסכסוך, לעתים אף בעוצמה חזקה ואלימה יותר. הסדרי הפיוס והשלום שאחרי מלחמת העולם הראשונה, שהיו תשתית למלחמת העולם השנייה, הם דוגמה טובה לכך.
ישראל צריכה להסיר מסדר היום הפנימי והבינלאומי כל אפשרות לנסיגה מרמת הגולן. עתיד האזור בעשורים הקרובים נגזר לרעשי אדמה גאו-פוליטיים חוזרים ונשנים שאט-אט יעצבו אותו מחדש. מדובר בתהליך ארוך המושפע, בין היתר, מקרבות על אזורי שליטה וממאבקים תרבותיים, דתיים ואתניים, ואי-אפשר לזרז אותו באמצעים מלאכותיים.
המלחמה הקשה בסוריה ובעיראק יצרה מציאות חדשה בגבול הצפוני של ישראל – מדי פרקי זמן קצרים ישראל מוצאת את עצמה מתמודדת עם האיומים הנשקפים מארגוני טרור מתחלפים מעבר לגבול. חזרת שליטתו המסתמנת של אסד לאזורים שונים בסוריה נשענת על כידונים איראנים ורוסים; הברית האירנו-אסדית אינה ברית טבעית לרובה של האוכלוסייה בסוריה ואיתנותה לאורך זמן מוטלת בספק. בעשורים הקרובים, כשלהבות העימות האתני בסוריה ובעיראק תמשכנה לבעור, מעל ומתחת לפני השטח, יימשך חוסר הוודאות. בשונה מהעימות הטריטוריאלי שחוותה אירופה בשתי מלחמת העולם, המלחמה בסוריה ובעיראק היא עימות עממי המציב לישראל אתגרים ביטחוניים שאינם דומים לאתגרים הצבאיים העולים מעימותים בין מדינות עוינות; על כן המודל ההסכמי המסורתי איננו רלוונטי לחוליים המזרח-תיכוניים במאה העשרים ואחת. רק הזמן יוכל לרפא פצעים אלה, אם בכלל.
אשר על כן, כל נסיגה ישראלית מרמת הגולן תגדיל את האיום הנשקף למדינת ישראל בשל חוסר היציבות המובנה בחזיתה הצפונית. להמשך השליטה הישראלית ברמת הגולן יש גם טעם מובהק של הגנה עצמית, במובן העמוק של המונח.